הבלוג של אביה

חמשת המקצבים הם הזדמנות אדירה להתפתחות, התבוננות , נתינה אינסופית וקבלה . קבלה של עצמינו, של ההוויה שלנו, של השונה ממני ,של הדומה לי , המרטיט, המעורר המתחבר , מחבר ומתנגד.. ריקוד אינסופי של תדרים, הנעים גל אחר גל, מקצב אחר מקצב מעבדה נעה החוקרת את נוף גופה, המתפתח, משתנה, סולח ומוחל, מחפש את דיוק הבעת רגשותיו, וחלומותיו. מפת תדרים המחפשת    להניע את הקים , הישנו, המשתנה  המובן, והבלתי מובן בעליל. מצאתי בשנות התנועה שלי עם המקצבים, כי הכלי של תנועת הגוף עם מפות של חמשת המקצבים

אביה רכס - מודול 2 קורס מורים מישראל לברלין-המבורג-ישראל סיפור מסע בסיפור המסע הזה כמורה בהתהוות של 5 המיקצבים שזורים עבר הווה ועתיד, יחד עם כל הצללים של חמשת המקצבים. נסיעה שלי כישראלית לגרמניה 60 שנה אחרי שמאות מבני משפחתי הקרובה נרצחו שם, ומליונים נוספים נרצחו בשם שונותם מהעם העליון הגרמני-איננה מסע קל, כלל ועיקר. המסע הזה החל בבוקר קפוא במלון נשים בחלק המזרחי של ברלין שנמצא רק מרחק 2 פסיעות מהבונקר המפורסם של היטלר- מיקום טוב מזה לא יכול להיות למסע כה משמעותי בחיי האישיים

הקצה הוא שדה שלם מרתק... חי נושם ובועט היום בכל תחומי חיינו. בכבישי החיים, באורחות החיים התובעניים. יש שאוהבים לחקור אותו ביום יום ויש הפוחדים ממנו כמו מאש מעכלת.ב-5 המקצבים.. הקצה הוא הקצנה של המקצב השני - סטקטו... לקחת את האש שלי ולבחון אותה במצבים מאתגרי גוף ונפש. קצה שמוחזק ע"י אנרגיה ותדר אדמתי הוא קצה ששואף לאיזון.. כמו להחזיק מפרש שעף ברוח חזקה ע"י חבלים שמעגנים לקרקעית אוקיינוס החיים. משחק חיים מרתק.. הגוף שלנו במצבי קצה מאותגר ובלוטת יותרת הכליה מפרישה הורמונים - קור

אחת מההנאות הכי גדולות שלי זה להתאים את המוזיקה לרגע הנרקד בסטודיו-אמנות נלמדת ונרכשת מניסיון ההנחיה.. בשום קורס או סדנה אי אפשר ללמוד זאת.. רק ניסיון ועוד ניסיון והתאמה לרגע הנוכח בחדר. בזמן קורס המורים של חמשת המקצבים לפני יותר מעשור..- הדגישה גבריאל רות' מפתחת השיטה בפנינו המורים שבדרך-כי ידוע שהמורים של חמשת המקצבים שמים משקל רב מידי על נושא המוזיקה... מבחינתה ההנחיה וההקשבה האינטואיטיבית וה "חייתית" לרוקדים ולאן שרוצים להניע ולמקד את החדר הוא הוא העניין. בתחילת דרכי כמנח

יש סיפור מיתולוגי על "מנורת החסרונות" במעשה מהמנורה של ר' נחמן מברסלב. מסופר שם על אדם היודע לעשות מנורה שסגולתה להאיר את חסרונותיהם של כולם. סיפור שמזכיר ומאיר את החולשה האנושית שאנחנו פוגשים לעיתים קרובות בחיינו, בזמן שאנחנו נעים ורוקדים את מסע החיים שלנו. תאורת המודעות ותשומת הלב שלנו אוהבת להפגיש אותנו עם החסרים שבנו ובסובב לנו ואותנו, עם המוגבלויות, עם חלקי הנפש והגוף החסומים והמקובעים, עם השיפוטים שלנו שנרקדים ואינם נרקדים בנו - תנועה "עם הריקוד החסר של כל אחד מאיתנו".ב

בחודשים האחרונים פגשתי הרבה משפטים במקומות שונים בעולם על המושג שאוכל כל חלקה טובה בחיינו - סטרס: בפולין שאלו אותי בעיר יפהפייה ושקטה אם אני מרגישה סטרס ברחובות? באיסלנד שאלו אותי נשים מקומיות אם הרגשתי סטרס בעיר הבירה המנומנמת רייקיאוויק? בקורפו פגשתי מקומי שסיפר לי שעבר מפיראוס לקורפו כי לא יכול היה להכיל את הסטרס במקום.. ואני הישראלית שרוקדת ונושמת שמנים אתריים, מניעה ונעה, הולכת ופוסעת ברגלי במדינה במזרח התיכון הגועש ושופע עם רמות סטרס גבוהות להפליא, תוהה כמה גיאוגרפיה וי

הגוף שלנו מכיל את כל עולם התוכן הפיזי שלנו - כמו עצמות, גידים, תאים, לימפה ועוד.... מרקם מאוד עדין של קומפוזיציה שמתעצב מרגע היווצרותנו ועד יום מותנו... הגוף שלנו מכיל גם את כל העולם המעבר לפיזי - כמו זיכרונות, רגשות, חלומות, תודעה, חוויות.. טובות יותר וטובות פחות. שני העולמות הללו רוקדים בתוכנו כל הזמן, מתערבבים בפלואינג (Flowing) מורכב ביותר שמעט מדי עדיין נהיר למדע הקונבנציונלי ממנו אני מגיעה... 20 שנה עסקתי בתחום מאוד נחקר שלכל המלצה היה ביסוס "מדעי" -- שאמנם התחלף לבקרים

לאחרונה יותר ויותר מהרהרת על הקשר הלא ברור מאליו בין אהבה עצמית לגבולות ויותר ויותר מגיעה למסקנה כי ככל שמשקיעה ומנתבת אהבה עצמית כך הגבולות שמציבה לעצמי, לעולם, לאחרים נעשים הרבה יותר ברורים ונהירים. לקח לי הרבה שנים להגיע לתרגול המאתגר הזה של אהבה עצמית... סוף סוף בגיל 56.. הגיע זמן... להתאמן, להשקיע, לדייק, לא לוותר, לחלום, לפנטז ולתת המון זמן לאהבה העצמית הזו... שאיננה מתחרה בכלל עם ואינה באה במקום האהבה לאחרים - משפחה, חברים וכו', למפגשים וסדנאות שיוצרת, למוזיקה שרוקמת,

שימבורסקה  - משוררת מאוד אהובה עליי כתבה פעם - "איני מאמינה ששירה יכולה לשנות את העולם"... משפט פסימי שאפשר להגיד אותו גם על ציור, פיסול וריקוד. בחוויה שלי ריקוד ותנועה משנים עד מאוד את העולם הפנימי שלנו, את הקרבה לעצמנו, את הזרימה שלנו עם הנוכח והקיים! תנועת רוקדים המחוברים עד מאוד למרחב הפנימי שלהם ובדיוק מופלא נעים ומתאימים את הדיוק הזה גם עם המרחב החיצוני - בדפוסי התקשורת עם הסובב - כמו חברים לעבודה, שכנים קרובים ורחוקים - זו תנועה שאכן יכולה לשנות את העולם.. ולא כפרפרזה.

דמיינו קבוצה של מכורים ל חמשת המקצבים בערב קיצי חמי ומביל, 26 מעלות בצל, מתכנסים בברלין לנוע בסדנה קצרה - Peaceful Wave - עם אביטל מישראל על התופים, ורינה הברלינאית - אסיסטנטית לתיפוף ואנוכי על ההנחיה.היה שם חיפוש גופני קסום של השקט בתוך הגוף הנע ורוקד, חיפשנו שם את השקט עם חלונות סגורים היטב, הרבה זיעה שנזלה מאיתנו, בלי מזגנים, בלי מאווררים אבל עם הרבה אהבה מרגשת לגוף ולמרחב הנע. אולם מלא ומביל שנע את החיפוש אחר השקט בתוך המיינד הרועש וגועש... חיפוש של ריפוי מתוך המפות של ה

מסע בן אלף מיילים מתחיל במייל הראשון ומסע בן שבועיים עם חמשת המקצבים בפולין ובברלין - התחיל זו השנה הרביעית באחוזה הכפרית של ביאטה ברנסקו עם סדנת נשים עמוקה ומרגשת עם קבוצה נפלאה של נשים מפולין ומישראל.  הרבה צחוק ודמע היו שם השנה... מרחב מעמיק של חוויות עוצמתיות שעדיין רוקדות ומהדהדות בגוף עוד ימים רבים.. חמישה ימים קסומים שבהם תנועת הגוף התמזגה עם תנועת הטבע שמסביב, עם שפע הירוק שמסביב. 2 האגמים של רנסקו עירסלו וחשפו את נשות הנימפה - נשים מכל קשת הגילאים, בשלות, חזקות, שבי

בין ראש השנה לבין יום כיפור - בימים משמעותיים אלו, נענו - קבוצה רב לאומית את חמשת המקצבים בפיליון יוון. פיליון הוא מקום מולדתם ומשכנם של האלים והאלות במיתולוגיה היוונית. ארבעה ימים של תנועת הגוף על אדמה בראשיתית עם ים זהוב צלול הטובל בשפע של זריחות אדומות, מרחב של גן עדן מימי אדם וחווה. נענו בטבע חשוף ובראשיתי, שהיה קרקע בתולה למקצבים המחברים אותנו: לאמא אדמה, למחול האש, לרחש הגלים ולתבונת המים. האוויר המימי ליטף אותנו בערבים ותפילות השקט נעו דרך גופנו בימי טרום יום כיפור. מר

ללב שלנו יש יכולת מרשימה להכיל אינסוף צבעים וקשת של יכולות, רגשות, זרימות ותדרים. חיבור של כל אותם צבעים ואינסוף אפשרויות דרך השפה הבלתי מילולית והעוצמתית של תנועת הגוף וחמשת המקצבים התקיים בהנחייתי בסוף השבוע השני של נובמבר בוורשה-פולין עם קבוצת משתתפים מרגשת במיוחד. נענו את זרימת הלב, את עוצמתו, את חיפוש אומץ הלב, את היכולת האינסופית לאהוב את עצמנו ואת זרימת האהבה החוצה, את היכולת לטהר ולשחרר את ליבנו, את יכולת החיבור לשמחה ולבסוף את רגעי החסד והתפילה שלנו. הרבה רגעים נוגעי

המשל הבא של ח'ליל ג'ובראן הוא משל מקסים שמעורר ומיתעורר בכל הסתכלות עמוקה על הגוף הנע והרווקד את עצמו. במשל זה, העוסק בפחד הטבעי שלנו להכיל את השונות והמוזיקה-התנועה של ה"אחר" מסופר על:"ארבע קרפדות שישבו על בול עץ שנח על מי גדות הנהר. לפתע נקלע בול העץ לזרם ונסחף במורד הנהר. הקרפדות נמלאו שמחה והתרגשות, לפי שמעולם לא זכו קודם לכן לשוט על פני המים.לאחר זמן פתחה הקרפדה הראשונה ואמרה: 'אכן בול עץ זה נפלא מאין כמוהו. הוא נע כאילו היו בו חיים. מעולם לא נודע על בול עץ כזה לפני כן'.

השורשים שלי נמצאים עמוק באדמה הפולנית, בשפה, בתרבות ובמאכלים הכה עשירים מבית סבתא. בכל צעד ובכל תנועה שלי נעים בתוכי ואיתי הדורות הקודמים שלי שגדלו וחיו בפולין במשך מאות שנים. להנחות סדנת חמשת המקצבים בפולין זה להגשים חלום ישן וקסום של להביא את הבשורה של המקצבים לאדמה ולמשתתפים שיש לה ולנו מקור משותף- חיים משותפים ועבר עשיר של קהילה גדולה שחיה שם באדמה הזו במשך דורות רבים עד למלחמה הנוראית שפרצה שם ב1939. החום , הפתיחות והאוירה המרגשת ששררו באולם בו התקיימה הסדנה בוורשה היו ע