 |
|  |
להפגש עם חמשת המקצבים מזויות ומרחבים שונים
14.02.10
מה למדתי ב16 החודשים האחרונים להיותי מורה לחמשת המקצבים ?
המון -יותר מכל מה שלמדתי ב48 שנותי הקודמות לתואר הזה.
במשך שנים לימדתי הנחיתי אינסוף קבוצות ומסגרות בנושאי תזונה, איכות חיים, בריאות, שינוי הרגלי אכילה ועוד.
המפגשים הללו לימדו אותי המון כבעלת מקצוע אך האינטנסיביות כמורה לחמשת המקצבים מפגישה אותי עם מראות מאד מרתקות שמלמדות המון על המין האנושי בכלל ועלינו המכורים לתנועה וריקוד בפרט.
אחד מעמודי התווך של חמשת המקצבים הוא העבודה עם מרחב-אישי, בינאישי וקבוצתי.
מה קורה לי כמכורה לחמשת המקצבים שלפתע נכנסים למרחב שלי כמורה משתתפים מדיסציפלינות אחרות-נהדרות לא פחות-גאגא, יוגה , ניה, ריו ועוד ועוד.
כמה כל משתתף מוכן ומזומן להסיר את האג'נדה שלו ולהתמסר לעומק של חמשת המקצבים בלי שיפוטיות, השוואות אינסופיות והאחזות בדגל של שיטת חייו.
מה קורה לכל המשתתפים שהשתתפו בסדנאות שארגנתי עם מורים של חמשת המקצבים ועתה עם מורי ה
movement medicine school?
האם המרחב של חמשת המקצבים נפגע מכך או נתרם?
האם האחזות בשיטה אחת הופכת את השניה לפחות ראויה או האם אני פחות נאמנה עכשו לחמשת המקצבים?
שיכות בעידן המודרני למפלגה קבוצה, קהילה ועוד מאד חשובים לתחושת הביטחון הכה קטנה בעידן שלנו.
אבל האם שיכות לשיטה כזו או אחרת הופכת את השיטה השניה למאימת על הראשונה? האם האינדיבידואליות שלי נפגמת? האם הכלי המדהים של חמשת המקצבים ניזוק או נתרם מכלים אחרים? היש בטבע משהו שגדל לבד ללא יחסים כלשהם עם הסובב האינסופי.....בעח, צמחים, מיקרואורגניזם ועוד....
מניסיון שלי-ככל שאני מוסיפה לארגז הכלים שלי עוד ועוד תבלינים ,צבעים ומקורות השראה מהסובב-כולם יוצאם נשכרים-תלמידי, בני משפחתי והמהות שלי כבעלת מקצוע הופכת לעשירה מאד. בדיוק כמו בטבע!
יכולות ההנחיה שלי רק נשכרות מאותם כלים מגוונים ואינסופיים.
שמירה על מרחב ראוי לעבודה עם התחום שלי גם היא סוג של ריקוד שהמקצב הבולט בו הוא גם הפלוינג וגם הסטקטו. 2 סמנים ימנים לזרימה עם הכאוס של העולם והבהרת הצרכים הראויים למרחב הגדילה של כל אחד.
כיצד ניתן לשמור על האש המקצועית שלי תוך כדי תשומת לב למרחב האישי ,הבינאישי והקבוצתי? איפה הליריקל לעזאזל?
על מה אני או כל מי שעוסק בתחומים דומים יכולים לקחת אחריות כך שהמרחב הקבוצתי יהנה?
האם אפשר לדאוג למרחב לבד?
סביר מאד להניח שלא..מניסיון ככל שנותנים יותר מקום למרחב של האחר רק אז מקבלים מרחב לעצמי ולפעילויות שלי.
צריך שנים לטנגו ליצירת מרחב שיתאים לשניים או לקבוצה של אנשים. דרושה הסתכלות רחבה על המרחב-הרבה ריקוד של ליריקל-מקצב שמאפשר הסתכלות שכזו.
שלום בין אנשים, צדדים, אומות וכו יגיע לכן, רק לאחר שכל צד יתן תשומת לב לצרכים של הצד האחר, יכבד אותם וידבר עליהם ממקום של שיתוף אמיתי.
מזמינה אתכם לרקוד הרבה ליריקל,
יום טוב,
אביה
"דברים הראויים להתכבד בהם קורים לאלה הראויים להם."
- פלאוטוס
חזרה לרשימת הנושאים
|
|
|
|
|
