מישראל לברלין - סיפור מסע
אביה רכס - מודול 2 קורס מורים מישראל לברלין-המבורג-ישראל סיפור מסע
בסיפור המסע הזה כמורה בהתהוות של 5 המיקצבים שזורים עבר הווה ועתיד, יחד עם כל הצללים של חמשת המקצבים.
נסיעה שלי כישראלית לגרמניה 60 שנה אחרי שמאות מבני משפחתי הקרובה נרצחו שם, ומליונים נוספים נרצחו בשם שונותם מהעם העליון הגרמני-איננה מסע קל, כלל ועיקר.
המסע הזה החל בבוקר קפוא במלון נשים בחלק המזרחי של ברלין שנמצא רק מרחק 2 פסיעות מהבונקר המפורסם של היטלר- מיקום טוב מזה לא יכול להיות למסע כה משמעותי בחיי האישיים והמקצועיים. הבימאי של החיים לא יכול היה לדמיין מיקום טוב מזה...
מדוע אני רוצה להיות מורה של 5 המקצבים?
שאלה מאד טובה שהיטלר בוודאי לא דמין ש-60 שנה אחרי התוכנית השטנית שלו להשמדת העם היהודי אשה בת 48 –דור שני לשואה- תרצה ללמד את 5 המקצבים בישראל בכדי למנוע שואה נוספת ולנסות לעבוד עם החלק המרפא של התנועה והמקצבים -האומנם אפשרי? שאלה שרק העתיד ידע...
האם ריקוד עם בני לאומים כה שונים במהותם ובצרכיהם בארצנו הקטנה ומציאת המרחב המשותף בינהם תוך כדי תנועה היא בכלל אופציה לריפוי האקלים החברתי והפוליטי הכה קשה שלנו באזור הזה?
מהבונקר של היטלר בברלין נעתי בצעדים מעטים נוספים לאתר המנציח את שואת יהדות אירופה כולה. אתר הנראה כמו בית קברות אחד גדול מפוסל במצבות ענק-האם זה הכיסוי למצפון הגרמני הכואב? האם בכלל ניתן לתקן את המצפון הזה? האם ניתן להגיע לסליחה –מחילה במקום הזה עם הגזע העליון?
ירידה במספר מדרגות מתחת לאתר המרשים והדמוני הזה מביאה אותי למוזיאון המתעד את מיכתביהם האחרונים של יהודים לבני משפחותיהם הקרובים בדקות האחרונות לפני שנילקחו לתאי הגזים. מצמרר, מרגש, וקורע לב כאחד.....חצי שעה עמדתי שם וקראתי ובכיתי, קראתי ובכיתי את האהבה והפרידה הכה טרגית של אלמונים אומללים דקות לפני שהצורר השמיד אותם...רק בגלל שהיו יהודים ולא התאימו לציפיות הגזע הארי...
הצל של הסטקטו -כה בולט בנרטיב הגרמני-הנוקשות הכה אופיינית , אגרסיביות מודחקת, רצון עז ומוגזם לסדר ולמשמעת, ניתוק של הגוף מהרגלים ומהמקור האנושי שלנו כבני אדם-לא מפליא שאפיונים אלו מצאו ביטוי כה קשה לפני 60 שנה במלחמת העולם השניה.
גבריאל רות' אומרת על כך: שבצל של הסטקטו - במיקצב האחרון –בסטילנס- We are shaped by our tension…rigidity
סביר מאד להניח שאנו מעוצבים על ידיי צללים אלו באופן לא מודע רוב חיינו, אבל רובינו , השבח לאל, לא מזיקים וממיתים מיליוני בני אנוש אחרים, אלא בעיקר פוגעים בעצמנו ובמהותינו במהלך החיים.
גילוי של הצל – shadow הכה קשה הזה של המיקצב השני יכול להוביל לגילוי מאד חזק של האנרגיה הטמונה בחוויה הגרמנית בכאוס ואח'כ בליריקל-שזה מה שאני מנסה כאן ועכשו להשתמש בחוויה הגרמנית הזו בכדי להגיע למשהו שהוא מעבר לחוויה האישית שלי-מי אני בקונטקסט הכללי האנושי, הישראלי. כיצד אני יכולה למצוא ולחקור את ההוויה שלי בסטילנס-במיקצב החמישי, בתוך הריק ולתת צורה חדשה-למסע הזה .
כיצד אני מגיעה למרחב החדש של הוראת 5 המקצבים מתוך המסע הכה חוויתי ומרגש שעברתי בגרמניה.
עיבוד של המסע החוויתי הזה מוביל אותי לתהליך עמוק של חקירה-כיצד ואיך למצוא מהות חדשה לעצמי כמורה לעתיד של 5 המקצבים לאחר העיכול של החוויה בבגרמניה. כיצד אני מביאה את האור שטמון בי ורוצה להגיע לכל כך הרבה אנשים כאן במזרח התיכון....
איך לעזור לאנשים אחרים בארץ למצוא ערוץ כה פשוט אבל כה עוצמתי ביכולת הריפוי שלו של סיפורי העבר שלנו כמו, גם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו בהווה.
האם אני יכולה לעזור לאנשים בישראל להפחית קצת מהסבל –האישי/אזורי/לאומי?
כיצד ניתן לנוע ממרחב משותף תוך כבוד לשונות הכה גדולה הקיימת כאן-ולהיענות לצרכים השונים הנובעים משונות אישית, אתנית ותרבותית של כל הלאומים כאן?
האם הריקוד יכול לטשטש ולעמעם את ההגנות שבני האדם מפתחים בכדי לשרוד בעולמינו? בחוויה האישית שלי, כאשר אני רוקדת עם אנשים מלאומים שונים, אין כל משמעות להבדלים התרבותיים או הגיאוגרפיים שבני האדם נושאים עימם- הרקדן הוא הריקוד, הוא הריקוד...
הריקוד מהווה גשר לשלום(עם עצמי ועם הסובב אותי), חברות והרמוניה-שכה חסרים בעולמינו המודרני והטכנולוגי.
תנועה ככלי טיפולי, יוצרת תובנות חדשות אצל הרוקד שיותר מאוחר, יכולה לשנות את הדנא האנושי- אשר יכול לשנות את הפרספקטיבות שלנו על: עצמינו, הסביבה שלנו וההתנהגות שלנו.
כל זה יכול להוביל להשפעה חיובית על התא המשפחתי שלנו, מקומות העבודה, האיזור הגיאוגרפי שבו אנו גרים, ואף עשוי להשפיע על מרחבים גדולים יותר:
מדינות, יבשות...
שינוי זה יכול לקרות אם יותר ויותר אנשים יצטרפו ל"מיפלגה" החדשה –מיפלגה של אנשים הלוקחים אחריות על גופם, סביבתם וארצם. בחזון שלי -חברי מיפלגה אילו ישתמשו בכלי הנפלא של תנועה כדרך עוצמתית לשינוי וטרנספורמציה אישית ובינאישית.
בהקשר דומה גבריאל רות' מציינת:
"The 5Rhythms® community is a 21st century tribe unbound by history , culture ,race, religion, gender or politics. We are bound by the beat, following our feet on a dancing path to freedom. We are beat-driven, service-oriented, heart-based individuals who come together to embrace our tribal longings".
בחודשים הקרובים עד למודול השלישי של קורס המורים, אני רוצה לבדוק ולחוות כיצד
ובאילו דרכים של הפעלה, אופנים, באילו מקצבים וקצבים, עם אילו צבעים ועם אילו ריחות וצלילים שמשקפים את כל המהות החדשה שנוצרה בהמבורג אני רוצה לזרום בארצינו.
תודה לכל המורים הניפלאים המלווים אותי ותומכים בי במסע המרגש הזה-סוזנה ויעקב, גבריאל רות, המשפחה הניפלאה שלי, אבות המשפחה שלי וחברים טובים המצויים במקומות שונים על פני הגלובוס...אמן כן יהי רצון!
אביה רכס
מרץ 2008
|
